אפר 03 2012

חג חירות ומקומה של הבושה

מאת: בשעה 7:28 am נושאים: ניהול החשיבה

את הדברים הבאים אני מפרסמת ברשותה של עמותת "עולים ביחד", בה אני משמשת כמנטורית.

בתוך ההכנות החגיגיות לפסח, קנית המתנות והבגדים החדשים , ותכנון החופשה המיוחלת , חשבתי שכדאי לעצור ולקרוא את הדברים הבאים ואולי גם לעשות מעשה….

חג חירות שמח!!!

  01 באפריל 2012

מקומה של הבושה
מאת:  עו"ד יפעת עובדיה,  ממייסדות ומנכ"ל עולים ביחד

אתמול בערב,  נתקלתי לרגע במראה שהשתקף אליי ממראה אנושית גדולה.  ונחרדתי.  אתמול בערב,  ברוח ירושלמית קרירה,  פגשתי אנשים מרשימים,  חכמים,  כואבים וכועסים ולרגע קט,  נדיר,  זכיתי להצצה אל רגשותיהם של אזרחים ישראלים אמיצים ומתוסכלים שמבינים שאם לא יטלטלו את כולנו,  ויכריחו אותנו להביט נכוחה אל איך שאנו נראים,  לא נתעורר,  לא נזדעק ולא נשתנה.

46 יום שקבוצה של צעירים מרשימים ישראלים יוצאי אתיופיה מתגוררת במאהל קטן ומאד צנוע בכניסה למעון ראש הממשלה בירושלים, במקום בו היה ממוקם עד לפני מספר חודשים אוהל המאבק של משפחת שליט.   כולנו עקבנו אחרי חלק מהם בשעה שצעדו לירושלים למחאה חברתית גדולה לפני מספר חודשים,  בשעה שחלקם צעדו ברגל ממקומות שונים בארץ לירושלים,  דגל ישראל על גבם וכאב עמוק בליבם.

"קומי הזדעזעי ארץ", זעקו השלטים שנשאו ובעקבותיהם גם כותרות העיתונים.

רובינו הזדעזע,  תמך,  וגילה מודעות,  למספר שבועות עד שכותרות אחרות,  בוערות יותר,  תפסו את מקומן של ההפגנות והמחאות.

הלכנו אדוה ואנוכי לבקר את המוחים אתמול ולשמוע את הדיון שקיימו בנושא אתגרים וחסמים בנושא החינוך בהם הקהילה האתיופית בישראל נתקלת.  פגשתי חבורה של אנשים צעירים,  מרשימים,  גאים,  המחבקים את המורשת והתרבות האתיופית היפיהפיה שעם ערכיה הנפלאים נמנים ערכים של  אמונה,  כיבוד האדם באשר הוא אדם,  הכנסת אורחים,  צניעות ועוד.

לא קל לבקר במאהל.  קר.  קשה להאמין שמישהו יכול להחזיק שם מעמד יותר מכמה שעות.  קשה לא פחות בשל המילים הכואבות,  הסיפורים המציבים מראה מזעזעת על פנינו כחברה ישראלית.  כמה מכוערים יכולים להיות הצדדים הגזעניים והבורים,  של המין האנושי.  שמעתי את הזעם העצור על אזרחים ישראלים העושים כל שביכולתם להעביר את ילדיהם לבתי ספר בהם לא לומדים ילדים ישראלים יוצאי אתיופיה.  על תופעות של ניכור,  ביזוי והתנשאות.

ישבתי שם והרגשתי איך הדם אוזל מגופי.  כמה התבישתי באותו רגע להיות חלק מהחברה הישראלית שכך נוהגת באזרחיה.  ישראל היא הבית שלי.  תמיד תהיה.  כמה מטלטל ונורא להביט במראה המוצבת מול ביתך ולגלות את קלונו של הבית,  את גודל הבזיון.

דווקא אנחנו מכל אומות העולם.  דווקא אנחנו שקמנו כמדינה מתוך אפר האנשים שקיפחו חייהם בשל הזוועות שיכולה לייצר גזענות.  אנחנו כחברה,  צריכים להיות הראשונים המזדעזעים עד עמקי נשמתינו מכל גילוי גזענות.

אתמול בערב,  במאהל,  ראיתי אנשים צעירים אמיצים,  כועסים,  כואבים חכמים ומכבדים.  גם אם הדברים שאמרתי לא היו בקונצנזוס וגם אם לא חסכו ממני דברי ביקורת ענייניים,  וויכוחים על עמדות ודרכי פעולה,  הדיון היה דיון מכבד,  מכיל,  פתוח ואמיץ.  האמת הושמה שם באמצע האוהל הצנוע ממש ליד פח הגחלים עליו הורתחו המים לקפה ולתה,  ואף אחד לא ויתר על להסתכל לה ולכל האחרים ישר אל תוך העיניים.  אף אחד לא השתיק את האחר,  ואף אחד לא תיעל את הכעס לעלבונות או האשמות.

כמה עוצמה וכמה כבוד אנושי היו באוהל הקטן והצנוע הזה אתמול וכמה הייתי רוצה שילדיי יחיו לצד ילדיהם של מי שמסוגלים בתנאים כל כך קשים לייצר כזו אוירה.  כמה יש לנו ללמוד כחברה וכמה אטומים ובורים אנו.

לאחר שלוש שעות במאהל נסעתי הביתה,  אל הילדים.  תמונות המאהל וקולותיו ופניהם של אחיי,  ישראלים יוצאי אתיופיה נחושים וכואבים ממשיכים להדהד בראשי וימשיכו כנראה עוד זמן רב.  אחד האנשים המרשימים הללו מהמאהל,  ליווה אותי אל הרכב שלי כשהוא מאמץ בכך  התנהגות בינאישית של כבוד והכנסת אורחים הכל כך אופינית לתרבות ביתא ישראל שהלוואי וידענו אנחנו הישראלים שאינם יוצאי אתיופיה לאמץ אל אורחות חיינו.

ביקשתי מהאדם היקר שליווה אותי אל הרכב להאמין שרובנו,  הישראלים שאינם יוצאי אתיופיה איננו גזענים,  שאנו מזועזעים מגילויי הגזענות,  מזועזעים  מהעובדה שלאזרחים רבים כל כך קשה לחיות חיים שווי זכויות ומכבדים בארץ הזאת שלנו,  למרות שאת צד החובות הם ממלאים עד תום ובנפש חפצה.  שאנחנו מוכנים לעזור.

אל תבואי לעזור לי,  הוא ענה לי.  תבואי אם כואב לך שככה החברה שלך נראית ואם את רוצה לתקן אותה.  אם את באמת מזדזעת ממראה פני החברה שלנו.

הוא צודק כמובן,  וצודקים חבריו.

הם צודקים בכעס על החברה הישראלית,  הם צודקים שקצה נפשם,  הם צודקים שאם לא נתעורר תתפוצץ פצצת הזמן המתקתקת,  שהתנהגותינו הגזענית והמתנשאת מלבה כלפי אזרחים רבים מאוכלוסיות שונות בישראל,  ובוודאי כלפי אחינו הישראלים יוצאי אתיופיה.

המשימה לשנות את החברה בה אנו חיים גדולה ומורכבת.  בואו נתחיל בקטן.

את בעיות התקציב,  המימון ותוכניות הפעולה תצטרך לפתור ממשלת ישראל וטוב שהיא מטפלת בכך.  אבל לא נוכל כאזרחים במדינה להתנער מאחריותינו ולהטיל את האחריות באופן בלעדי על הממשלה.  אנחנו כאזרחים אחראים למשימה האנושית של לקיחת אחריות משותפת של החזרת הערבות ההדדית,  הכבוד האנושי ההדדי והחזרת הבושה אל המקום שראוי שתשכון בו – במקום שבו קיימת גזענות.

תיכנסו לרכב,  קחו את הילדים,  סעו למאהל המחאה של הצעירים הישראלים יוצאי אתיופיה.  תיכנסו,  תלחצו יד,  תזכו להכנסת אורחים והקשיבו.  תשמעו על מה שאתם לא רוצים לדעת,  על מה מרגיש חייל קרבי ישראלי יוצא אתיופיה כשהוא משתחרר מהשירות הצבאי ומנסה להיות חלק מהחברה שלנו.  תשמעו מה הילדים הצעירים של ישראלים יוצאי אתיופיה מרגישים כשהם מבינים שהורים ישראלים לא רוצים שילמדו יחד עם ילדיהם.

הם שם במאהל ברחוב עזה 8 בירושלים,  ליד מעון ראש הממשלה,  כל יום וכל היום,  ואם תרצו גם ללמוד משהו על התרבות של הקהילה האתיופית סעו לשם דווקא ביום ג הקרוב 3.4.2012 בשעה 19 ותוכלו לשמוע את הרצאתו של הרב שרון על התרבות האתיופית.

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “חג חירות ומקומה של הבושה”

  1. ליאבתאריך 04 אפר 2012 בשעה 8:12 pm

    אורית ויפעת היקרות ,

    הערתן אותי מתרדמה קשה..
    ועל כן, זה בדיוק מה שאעשה אלך ואבקר .

    תודה על ההשכמה!!

    חג שמח לכן ולמשפחותיכן.
    מוקירה אתכן !
    ליא

    [Reply]

  2. מיכאלבתאריך 05 אפר 2012 בשעה 5:51 pm

    אורית,
    מעודד אותי לקבל מייל כזה, דווקא לפני חג החירות.
    היחס שלנו כחברה לקבוצות שאינן בדיוק כמו המיינסטרים מאז ומעולם היה מתנשא בחברה הישראלית. מעודד אותי לראות יותר מודעות של יותר אנשים, מודעות לגזענות, מודעות לפחד מהאחר.
    אני שמח לראות שגם העולים מאתיופיה מבינים שעליהם להתארגן ולמחות, לדרוש יחס אחר, לדרוש שוויון.
    אני מקווה שיתפתחו שיתופי פעולה בין העולים לבין קבוצות נוספות בחברה הישראלית להתקדם בהשגת השוויון המיוחל, לטובתנו כחברה, לא כדי לעשות טובות לאף אחד, חוץ מלעצמנו.
    מיכאל

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות