דצמ 26 2014

בשביל לפרוץ צריך מסגרת ( חשיבה)

מאת: בשעה 12:09 pm נושאים: ניהול החשיבה

ערכת השליטה המנתבת את הדרכים בהם אנו פועלים נבנית במוח שלנו. לכאורה נדמה לנו שאנו אדונים לכל החלטותינו וחשיבתינו. בפועל אנחנו מותנים לתוך מערכות קשרים שניבנו לאורך השנים במוחינו ויצרו אצלנו דפוסי חשיבה שמתעלים את ההחלטות והתגובות שלנו. כדי לחולל שינויים טרנספורמטיסיים וליצור פריצות דרך נדרשת שליטה ויכולת לפעול בתוך דפוסי החשיבה ואפילו לשנות אותם. נדרשת גישה אל הדרכים בהן אנו חושבים. שליטה כזו ניתן להשיג באמצעות פיתוח מטהקוגניציה .

מטה קוגניציה היא פעילות רפלקטיבית הבוחנת את פעולת החשיבה. הפעולה המתבצעת כאן היא חשיבה על החשיבה. האדם חושב על תהליכים שונים של התהליכים הקוגנטיביים של עצמו ולכן חשיבה זו כרוכה גם במודעות שלו לתהליכים אלו.

בתרבות של חשיבה יש חשיבות רבה לפרשנות של ידע ולחשיבה הבוחנת משנה ומשכללת את התובנות כל הזמן. כדי לפעול בדרך זו יש לפתח את מיומנות החשיבה המטה קוגנטיבית.

חשיבה אודות חשיבה מולידה עוד חשיבה, המפתחת גמישות מחשבתית והבנה של מגוון דרכים לפתרון בעיה דומה.

מחקרים אודות אינטלגנציה מראים שמידת החשיבה והאינטלגנציה שלנו קשורה במידה רבה ליכולת שלנו לפקח על חשיבתנו. בתהליך המטה קוגניציה הופך תהליך החשיבה שלנו למושא ההתבוננות והניתוח. כוחו של התהליך בכך שהוא עוזר לנו לכוון ולנהל את החשיבה שלנו וכך להימנע מהרגלים העשויים להוביל לחשיבה לקויה. המודעות שלנו לתהליך החשיבה של עצמינו מאפשרת לנו להעריך ולשפר אותה. ניהול מחשבות הוא במידה רבה  יכולת נרכשת  כלומר כדי לטפח יכולת מטהקוגנטיבית יש לאפשר הזדמנויות לתרגל ניהול מחשבות.

מה מנהלים מדריכים מנחים ( וגם אחרים ) יכולים לעשות כדי  להגביר את החשיבה המטהקוגנטיבית  ליצור פתרונות יוצאי דופן  ולפתח תרבות של חשיבה פורצת דרך?

כדי לאפשר ניהול מחשבות, וליצור  תרבות של חשיבה המייצרת פתרונות יוצאי דופן וטרנספורמציה בביצועים יש לעבור ממתן הוראות והשאת עצות לשאילת שאלות. מנהיגים שמצליחים להניע אנשים ליצור תוצאות יוצאות דופן נמנעים ככל האפשר ממתן עצות.

מיומנות של שאילת שאלות נכונות מביאה אנשים למרחב של תובנות חדשות היוצרות פתרונות ואפשרויות פעולה חדשים. שאלות נכונות הן שאלות עוצמה הגורמות לאנשים לעשות רפלקציה ולהכניס את המוח למצב המאפשר לו להיפתח ליצירת קישורים חדשים .

באופן טיבעי כאשר אנשים מציגים בפננו דילמה או בעיה, אנחנו נוטים לתת פתרונות. זוהי הדרך הבטוחה לעצור התפתחות של תרבות חשיבה.

העניין הוא שגם כאשר אנחנו מבינים שחשוב לשאול שאלות ולהפסיק  לתת פתרונות, לא תמיד אנחנו יודעים לשאול שאלות שיוצרות טרנספורמציה בחשיבה. אנחנו "נופלים" אל נטיות טיבעיות כביכול שלנו  "היושבות"  על דפוסי חשיבה וקישורים  שנבנו במוחנו במשך שנים ארוכות.

מניסיוני בעבודתי עם אנשים גיליתי כיצד 4 נטיות טבעיות ראשוניות הטבועות בנו מכשילות את השימוש במתודת השאלות:

  • נטיה ראשונה –לתת יעוץ ה"מתחפש" לשאלות. נטייה זו מצאתי אצל רבים מהמנהלים שעבדתי איתם בשלב הראשון של העבודה המשותפת. הקושי לוותר על הדעה והידע ועל המקום של המנהיג והמנהל "היודע" הוביל אותם להשתמש בידע ובדעות שלהם בדרך מתוחכמת באמצעות  הצבת סימן שאלה בסוף המשפט למשל:

"למה שלא תישקלי להשתמש  ב….

"למה שלא תלכי לדבר עם X   ותפתרי את הבעיה?

מה דעתך על פתרון של….

למרבה הצער עצות המתחפשות לשאלות אינן עוזרות באמת(בפרט שהן הטקטיקה הראשונית והדומיננטית) ובוודאי אינן מפתחות את יכולת החשיבה העצמאית ואת תרבות החשיבה. ההפך הוא הנכון הן סוגרות את החשיבה של האדם שממול ומתעלות אותה לפתרונות שלנו המתאימים לנו ולא בהכרח לזולת ומגבילים אותם למרחב הידע והדעה שלנו.

  • נטיה שניה– מיקוד בבעיה ושאילת שאלות  חקר רבות  מידי סביב הבעיה. נטייה זו אמנם גורמת לאדם שמולנו לחוש התעניינות ואפילו גורמת לו לחשוב….. הבעיה שכאשר אנחנו מרבים מידי לשאול שאלות אודות הבעיה אנחנו ממקדים את המוח שלנו בבעיה .

כאן חשוב להבחין: כאשר מדובר על בעיה בתהליכים,טכנולוגיים למשל, יש יתרון מסויים לגישת המיקוד בבעיה ולכן יש להישתמש בה באופן רחב יותר. אולם כאשר מדובר בבעיות הקשורת באנשים בשינוי התנהגות  או חשיבה.  גישת המיקוד בבעיה צריכה להיות מינימאלית ככל שניתן.

שימו לב: אין הכוונה לא להתייחס לבעיה – העינין הוא המידתיות והרזולוציה אליה אנו יורדים. גם כאן יש לזכור : המוח עובד על פי כלכלת מיקוד. במקומות בהם אנו ממקדים את תשומת הלב ( במקרה זה פירטי הבעיה) נבנים קישורים חדשים ומתחזקים. לכן שיחה הממוקדת בפרטי הבעיה נותנת לאנשים הרגשה טובה אולם בדרך כלל אינה מובילה לפתרון אלא לכניסה לעומק הדילמה ולמציאת הצדקות נוספות לקיומה של בעיה.פעולה זו גורמת לעירוב בין מוקדים מרכזיים ורלונטיים לאחרים הגורמים לנו לראות את הבעיה כגדולה יותר ממה שהיא באמת ולמצוא סיבות נוספות המעצימות אותה סכנה  נוספת בנטייה זו היא הליכה לאיבוד בשלל הפרטים. כאשר אנחנו רוצים ליצור פריצות דרך בחשיבה עלינו להרחיב את פוקוס ההתבוננות שלנו להיזהר מכניסה מוגזמת לפרטים ולדעת לעבור בזמן קצר מ zoom in  ל zoom out.

  • נטיה שלישית – הנטיה לדחוף מהר לפיתרון.זוהי היפוכה של הנטיה הקודמת.  במקום להתמקד בבעיה ,סבורים רבים מאיתנו, נתמקד מיד בפעולה ונידחף אותו/ה לפתרון. ואז, מיד לאחר הצגת הבעיה או הדילמה אנו שואלים את השאלה:

"אז מה אתה הולך לעשות בנדון ?"

אמנם שאלה זו כבר ממוקדת בפתרון , אולם הצגתה מיד לאחר שהוצגה הבעיה משאירה אותנו באותה נקודה בה הינו קודם ואינה מקדמת את יכולתינו ליצור פיתרון.  לאדם שממול  גישה כזו גורמת לחוש שאינך עוזר לו למצוא פתרון ובמקום זאת אתה מחזיר את הבעיה אליו.

  • נטיה רביעית – הנטיה הרביעית היא המתוחכמת מכולם. היא אינה מייעצת, היא מתמקדת בפתרון, ונותנת פיגומי חשיבה למציאת פתרון אבל בעצם מנחה את דרך החשיבה. השאלות שהיא מזמנת הן:

מהן המטרות שלך?

מהו החזון?

כיצד יראה פתרון מושלם לבעיה?

לשאלות מסוג זה יש מקום בתהליכי חשיבה אולם יש לדעת באיזה שלב להישתמש בהן. הבעיה היא שכאשר מתחילים מהן, הן מנחות את החשיבה של הזולת ונותנת לו דרך היכן עליו למקד את החשיבה שלו על מנת להגיע לפתרון. עם זאת שאלות אלו אינן מקדמות  את יכולות החשיבה המטהקוגנטיביות. הן אינן מאפשרות לאנשים לחשוב על אופן החשיבה שלהם כדי למצוא דרכים חדשות אלא נותנת להם מסלול חשיבה (שהוא טוב לכשעצמו) לפתרון.

אני ממליצה להישמש בשאלות אלו כאסטרטגיה מס 2 ורק לאחר שמיצינו את השאלות שיובילו את בן שיחנו ליצירת מסלול ומסגרת החשיבה שלו.

מנהיגים מקדמי תרבות חשיבה מכירים בכך שקימים מסלולי חשיבה שונים והם אינם אומרים לאנשים איך לחשוב כדי להגיע לפתרונות , אפילו כאשר יש להם דרכים מצוינות משלהם.

אם כך מהן השאלות המקדמות חשיבה מטהקוגנטיבית?

כדי לפתח את החשיבה עליכם להפנות את תשומת הלב אל תהליך החשיבה וליצור שאלות העושות שימוש במילה חשיבה(או דומיה)ומכוונות לתהליך החשיבה. שאלת חשיבה היא שאלה אודות טיבעה של החשיבה שלנו. הכוונה היא להיות ממוקדים בחשיבה עצמה ובדפוסי החשיבה. פתרונות יוצאי דופן ,חשיבה מחוץ לקופסא" יכולים להיווצר רק כאשר אנשים מודעים למסגרות בתוכן הם חושבים. אינך יכול לפרוץ משהו אם אינך מודע לדבר עצמו אותו אתה רוצה לפרוץ. כדי לפרוץ צריך ראות את המסגרת אותה יש לפרוץ .

למשל:

כמה זמן אתה כבר חושב על הנושא?

כמה חשיבה את מקדישה לעניין?

עד כמה חשוב להקדיש מחשבה נושא?

האם אתה מרוצה מהאופן בו חשבת על העניין עד כה?

באיזו מידה העניין בהיר לך?

עד כמה אתה מרגיש מחויב לפתור זאת?

מה חסר לך כדי להגיע לפתרון?

על מה עוד לא חשבת?

מהן התובנות שלך?

איך אפשר להעמיק את התובנה?

שימו לב, שאלות אלו אינן ממוקדות בעצה, גם לא בחקירת הפרטים, הן אינן מנחות אותך כיצד עליך לחשוב  ואינן מחזירות אליך את הבעיה. הן פותחות בפניך צוהר אל האופן בו אתה מנסה לפתור את הבעיה ובכך מאפשרות לך גישה ליצירת דרכים חדשות למציאת פיתרון.

ניסיוני מלמד שכאשר אני שואלת אנשים שאלות מסוג זה קורה משהו מרגש : אנשים מתחילים לחשוב באמת!! הם מתחילים לראות דברים בבהירות גדולה יותר, להבין מה נימצא מאחורי החשיבה שלהם הם מתחילים לחשוב בדרך אחרת וליצור במוחם קישורים חדשים.

לכאורה נדמה שאנו מבזבזים זמן , בפועל, כאשר נוקטים בדרך זו שלב השאלות פותח מסלול מהיר הרבה יותר לפתרון ויותר מכך ליישום הפתרון. שאלות חשיבה הן מפתח ליצירת תובנות חדשות רגעי "אהה"! שיוצרים אצל אנשים אנרגיה חדשה וגורמים להם לפעול.

ולהורים שבניכם: כמו תמיד אני מציעה לכם לנסות זאת גם עם ילדיכם בבית. בדרך זו תגדלו אותם כחושבים טובים יותר

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות