אפר 22 2011

בשביל לפרוץ צריך (לזהות) מיסגרת – חשיבה 11

מערכת השליטה המנתבת את הדרכים בהם אנו פועלים נבנית במוח שלנו. לכאורה נדמה לנו שאנו אדונים לכל החלטותינו וחשיבתינו. בפועל אנחנו מותנים לתוך מערכות קשרים שניבנו לאורך השנים במוחינו ויצרו אצלנו דפוסי חשיבה שמתעלים את ההחלטות והתגובות שלנו. כדי לחולל שינויים טרנספורמטיסיים וליצור פריצות דרך נדרשת שליטה ויכולת לפעול בתוך דפוסי החשיבה ואפילו לשנות אותם. נדרשת גישה אל הדרכים בהן אנו חושבים. שליטה כזו ניתן להשיג באמצעות פיתוח מטהקוגניציה .

מטה קוגניציה היא פעילות רפלקטיבית הבוחנת את פעולת החשיבה. הפעולה המתבצעת כאן היא חשיבה על החשיבה. האדם חושב על תהליכים שונים של התהליכים הקוגנטיביים של עצמו ולכן חשיבה זו כרוכה גם במודעות שלו לתהליכים אלו.

בתרבות של חשיבה יש חשיבות רבה לפרשנות של ידע ולחשיבה הבוחנת משנה ומשכללת את התובנות כל הזמן. כדי לפעול בדרך זו יש לפתח את מיומנות החשיבה המטה קוגנטיבית.

חשיבה אודות חשיבה מולידה עוד חשיבה, המפתחת גמישות מחשבתית והבנה של מגוון דרכים לפתרון בעיה דומה.

מחקרים אודות אינטלגנציה מראים שמידת החשיבה והאינטלגנציה שלנו קשורה במידה רבה ליכולת שלנו לפקח על חשיבתנו. בתהליך המטה קוגניציה הופך תהליך החשיבה שלנו למושא ההתבוננות והניתוח. כוחו של התהליך בכך שהוא עוזר לנו לכוון ולנהל את החשיבה שלנו וכך להימנע מהרגלים העשויים להוביל לחשיבה לקויה. המודעות שלנו לתהליך החשיבה של עצמינו מאפשרת לנו להעריך ולשפר אותה. ניהול מחשבות הוא במידה רבה  יכולת נרכשת  כלומר כדי לטפח יכולת מטהקוגנטיבית יש לאפשר הזדמנויות לתרגל ניהול מחשבות.

מה מנהלים ( וגם אחרים ) יכולים לעשות כדי  להגביר את החשיבה המטהקוגנטיבית  ליצור פתרונות יוצאי דופן  ולפתח תרבות של חשיבה פורצת דרך?

כדי לאפשר ניהול מחשבות, וליצור  תרבות של חשיבה המייצרת פתרונות יוצאי דופן וטרנספורמציה בביצועים יש לעבור ממתן הוראות והשאת עצות לשאילת שאלות. מנהיגים שמצליחים להניע אנשים ליצור תוצאות יוצאות דופן נמנעים ככל האפשר ממתן עצות.

מיומנות של שאילת שאלות נכונות מביאה אנשים למרחב של תובנות חדשות היוצרות פתרונות ואפשרויות פעולה חדשים. שאלות נכונות הן שאלות עוצמה הגורמות לאנשים לעשות רפלקציה ולהכניס את המוח למצב המאפשר לו להיפתח ליצירת קישורים חדשים .

באופן טיבעי כאשר אנשים מציגים בפננו דילמה או בעיה, אנחנו נוטים לתת פתרונות. זוהי הדרך הבטוחה לעצור התפתחות של תרבות חשיבה.

העניין הוא שגם כאשר אנחנו מבינים שחשוב לשאול שאלות ולהפסיק  לתת פתרונות, לא תמיד אנחנו יודעים לשאול שאלות שיוצרות טרנספורמציה בחשיבה. אנחנו "נופלים" אל נטיות טיבעיות כביכול שלנו  "היושבות"  על דפוסי חשיבה וקישורים  שנבנו במוחנו במשך שנים ארוכות.

מניסיוני עם קבוצות של מנהלים שהנחיתי לשאול שאלות עוצמה גיליתי כיצד 4 נטיות טבעיות ראשוניות הטבועות בנו מכשילות את השימוש במתודת השאלות:

  • נטיה ראשונה –לתת יעוץ ה"מתחפש" לשאלות. נטייה זו מצאתי אצל רבים מהמנהלים שעבדתי איתם בשלב הראשון של העבודה המשותפת. הקושי לוותר על הדעה והידע ועל המקום של המנהיג והמנהל "היודע" הוביל אותם להשתמש בידע ובדעות שלהם בדרך מתוחכמת באמצעות  הצבת סימן שאלה בסוף המשפט למשל:

"למה שלא תישקלי להשתמש  ב….

"למה שלא תלכי לדבר עם X   ותפתרי את הבעיה?

מה דעתך על פתרון של….

למרבה הצער עצות המתחפשות לשאלות אינן עוזרות באמת(בפרט שהן הטקטיקה הראשונית והדומיננטית) ובוודאי אינן מפתחות את יכולת החשיבה העצמאית ואת תרבות החשיבה. ההפך הוא הנכון הן סוגרות את החשיבה של האדם שממול ומתעלות אותה לפתרונות שלנו המתאימים לנו ולא בהכרח לזולת ומגבילים אותם למרחב הידע והדעה שלנו.

  • נטיה שניה– מיקוד בבעיה ושאילת שאלות  חקר רבות  מידי סביב הבעיה. נטייה זו אמנם גורמת לאדם שמולנו לחוש התעניינות ואפילו גורמת לו לחשוב….. הבעיה שכאשר אנחנו מרבים מידי לשאול שאלות אודות הבעיה אנחנו ממקדים את המוח שלנו בבעיה .

כאן חשוב להבחין: כאשר מדובר על בעיה בתהליכים,טכנולוגיים למשל, יש יתרון מסויים לגישת המיקוד בבעיה ולכן יש להישתמש בה באופן רחב יותר. אולם כאשר מדובר בבעיות הקשורת באנשים בשינוי התנהגות  או חשיבה.  גישת המיקוד בבעיה צריכה להיות מינימאלית ככל שניתן.

שימו לב: אין הכוונה לא להתייחס לבעיה – העינין הוא המידתיות והרזולוציה אליה אנו יורדים. גם כאן יש לזכור : המוח עובד על פי כלכלת מיקוד. במקומות בהם אנו ממקדים את תשומת הלב ( במקרה זה פירטי הבעיה) נבנים קישורים חדשים ומתחזקים. לכן שיחה הממוקדת בפרטי הבעיה נותנת לאנשים הרגשה טובה אולם בדרך כלל אינה מובילה לפתרון אלא לכניסה לעומק הדילמה ולמציאת הצדקות נוספות לקיומה של בעיה.פעולה זו גורמת לעירוב בין מוקדים מרכזיים ורלונטיים לאחרים הגורמים לנו לראות את הבעיה כגדולה יותר ממה שהיא באמת ולמצוא סיבות נוספות המעצימות אותה סכנה  נוספת בנטייה זו היא הליכה לאיבוד בשלל הפרטים. כאשר אנחנו רוצים ליצור פריצות דרך בחשיבה עלינו להרחיב את פוקוס ההתבוננות שלנו להיזהר מכניסה מוגזמת לפרטים ולדעת לעבור בזמן קצר מ zoom in  ל zoom out.

  • נטיה שלישית – הנטיה לדחוף מהר לפיתרון.זוהי היפוכה של הנטיה הקודמת.  במקום להתמקד בבעיה ,סבורים רבים מאיתנו, נתמקד מיד בפעולה ונידחף אותו/ה לפתרון. ואז, מיד לאחר הצגת הבעיה או הדילמה אנו שואלים את השאלה:

"אז מה אתה הולך לעשות בנדון ?"

אמנם שאלה זו כבר ממוקדת בפתרון , אולם הצגתה מיד לאחר שהוצגה הבעיה משאירה אותנו באותה נקודה בה הינו קודם ואינה מקדמת את יכולתינו ליצור פיתרון.  לאדם שממול  גישה כזו גורמת לחוש שאינך עוזר לו למצוא פתרון ובמקום זאת אתה מחזיר את הבעיה אליו.

  • נטיה רביעית – הנטיה הרביעית היא המתוחכמת מכולם. היא אינה מייעצת, היא מתמקדת בפתרון, ונותנת פיגומי חשיבה למציאת פתרון אבל בעצם מנחה את דרך החשיבה. השאלות שהיא מזמנת הן:

מהן המטרות שלך?

מהו החזון?

כיצד יראה פתרון מושלם לבעיה?

לשאלות מסוג זה יש מקום בתהליכי חשיבה אולם יש לדעת באיזה שלב להישתמש בהן. הבעיה היא שכאשר מתחילים מהן, הן מנחות את החשיבה של הזולת ונותנת לו דרך היכן עליו למקד את החשיבה שלו על מנת להגיע לפתרון. עם זאת שאלות אלו אינן מקדמות  את יכולות החשיבה המטהקוגנטיביות. הן אינן מאפשרות לאנשים לחשוב על אופן החשיבה שלהם כדי למצוא דרכים חדשות אלא נותנת להם מסלול חשיבה (שהוא טוב לכשעצמו) לפתרון.

אני ממליצה להישמש בשאלות אלו כאסטרטגיה מס 2 ורק לאחר שמיצינו את השאלות שיובילו את בן שיחנו ליצירת מסלול ומסגרת החשיבה שלו.

מנהיגים מקדמי תרבות חשיבה מכירים בכך שקימים מסלולי חשיבה שונים והם אינם אומרים לאנשים איך לחשוב כדי להגיע לפתרונות , אפילו כאשר יש להם דרכים מצוינות משלהם.

אם כך מהן השאלות המקדמות חשיבה מטהקוגנטיבית?

כדי לפתח את החשיבה עליכם להפנות את תשומת הלב אל תהליך החשיבה וליצור שאלות העושות שימוש במילה חשיבה(או דומיה)ומכוונות לתהליך החשיבה. שאלת חשיבה היא שאלה אודות טיבעה של החשיבה שלנו. הכוונה היא להיות ממוקדים בחשיבה עצמה ובדפוסי החשיבה. פתרונות יוצאי דופן ,חשיבה מחוץ לקופסא" יכולים להיווצר רק כאשר אנשים מודעים למסגרות בתוכן הם חושבים. אינך יכול לפרוץ משהו אם אינך מודע לדבר עצמו אותו אתה רוצה לפרוץ. כדי לפרוץ צריך ראות את המסגרת אותה יש לפרוץ .

למשל:

כמה זמן אתה כבר חושב על הנושא?

כמה חשיבה את מקדישה לעניין?

עד כמה חשוב להקדיש מחשבה נושא?

האם אתה מרוצה מהאופן בו חשבת על העניין עד כה?

באיזו מידה העניין בהיר לך?

עד כמה אתה מרגיש מחויב לפתור זאת?

מה חסר לך כדי להגיע לפתרון?

על מה עוד לא חשבת?

מהן התובנות שלך?

איך אפשר להעמיק את התובנה?

שימו לב, שאלות אלו אינן ממוקדות בעצה, גם לא בחקירת הפרטים, הן אינן מנחות אותך כיצד עליך לחשוב  ואינן מחזירות אליך את הבעיה. הן פותחות בפניך צוהר אל האופן בו אתה מנסה לפתור את הבעיה ובכך מאפשרות לך גישה ליצירת דרכים חדשות למציאת פיתרון.

ניסיוני מלמד שכאשר אני שואלת אנשים שאלות מסוג זה קורה משהו מרגש : אנשים מתחילים לחשוב באמת!! הם מתחילים לראות דברים בבהירות גדולה יותר, להבין מה נימצא מאחורי החשיבה שלהם הם מתחילים לחשוב בדרך אחרת וליצור במוחם קישורים חדשים.

לכאורה נדמה שאנו מבזבזים זמן , בפועל, כאשר נוקטים בדרך זו שלב השאלות פותח מסלול מהיר הרבה יותר לפתרון ויותר מכך ליישום הפתרון. שאלות חשיבה הן מפתח ליצירת תובנות חדשות רגעי "אהה"! שיוצרים אצל אנשים אנרגיה חדשה וגורמים להם לפעול.

ולהורים שבניכם: כמו תמיד אני מציעה לכם לנסות זאת גם עם ילדיכם בבית. בדרך זו תגדלו אותם כחושבים טובים יותר

8 תגובות

8 תגובות לפוסט “בשביל לפרוץ צריך (לזהות) מיסגרת – חשיבה 11”

  1. מנחםבתאריך 01 יונ 2011 בשעה 9:39 am

    אורית בוקר טוב

    האם תוכלי לתת דוגמא של מקרה קונקרטי שם נעשה שימוש בשיטת החשיבה על החשיבה .

    לאיזה מטרות משמשת שיטת החשיבה על החשיבה

    לדוגמא: שאלות טכנולוגיות ,או עסקיות ניהוליות ,או אישיות פרטיות.

    מנחם

    [Reply]

    אורית Reply:

    חשיבה על חשיבה היא פרוצדורה ראויה לכל מצב ולכל מקרה היא בוחנת את תהליך החשיבה והאם עשינו שימוש טוב בחשיבה שלנו.
    למשל כאשר מתמודדים עם כשלון עיסקי מסויים. ראוי להיתבונן תחילה על הדרך בה אנו תוקפים את הבעיה.איך חשבנו? כמה חשבנו? על מה לא חשבנו? או כאשר אנחנו רוצים לעזור למישהו להיתמודד עם יחסים בעיתיים : איך אני חושב על העינין? כמה חשוב לי לפתור את זה? האם יש לי בהירות על מהות הבעיה ?מה חסר לי כדי למצוא פתרונות? על מה חלשבתי על מה לא הסתכלתי בעינין? וכו..
    בקיצור החשיבה המטהקוגנטיבית היא חשיבה שראוי להישתמש בה בכל נושא ועינין ובודאי כאשר אנחנו רוצים לעזור לאחרים להגיע לפתרונות. במקום לתת עצות אנחנו עוזרים להם לפתוח את ספקטרום החשיבה שלהם למקומות חדשים ובדרך זו גם מפתחים את יכולת החשיבה העצמאית.
    מקווה שעזרתי.

    [Reply]

    נחום Reply:

    אורית שלום,
    לא ממש ברור לי מה תורמות חלק מהשאלות שאת מציעה לקידום יציאתנו מהקופסא. למשל השאלה "כמה חשבנו" יכולה להביא לסיכום שעות שאניו תורם הרבה, "האם יש לי בהירות על מהות הבעיה?" היא שאלה שעלולה להוביל להתמקדות בקושי וניתוחו. לעומת זאת שאלות אחרות כמו "לשם מה בכלל ברצוני לטפל בנושא?" או "מה ברצוני להשיג" ו – "לשם מה להשיג את זה (האחרון)?" – יוצרות מדרג מתרחב של מטרות וזה יכול לעזור בהוצאה מהקופסא וחיפוש כיווני פתרון בקונטקסט מערכתי רחב יותר ויותר.
    אני מאד מסכים איתך לגבי היכולת והצורך לשנות את הדרך בה אנשים נגשים לטפל בנושאים (אכן, כפי שציינת – במובן הרחב ביותר, בכל התחומים), גם לגבי הנטיה לתת עצות לפתרון במקום לעזור בפתוח החשיבה…
    אם את לא מכירה – מציע לך להיכנס לאתר של "חשיבה פורצת דרך" בישראל ו/או לאתר של Breakthroughthinking .

    בברכה,
    נחום

    [Reply]

    אורית Reply:

    תודה על התגובה.
    לשאלותיך:
    1. השאלות יופיעו בדרך כלל כסדרה(שכל אחד בוחר את מהותה ואורכה) ולא בבודדת ולכן יש להיתייחס אליהן כך ולראות מה מביא המכלול.לכן אין סכנה ששאלה אחת תגרור את השיחה לעיסוק אינטנסיבי מידי בבעיות במקום בפתרונות. עם זאת אין להיתעלם מהגדרת הבעיה ולכן השאלה חשובה בקונטקסט הנכון. תאר לעצמך שנפליג בחשיבה תוך עיסוק בבעיה הלא נכונה… מעבר לכך לעיתים הבעיה עצמה גם אם זוהתה מוגדרת באופן מעורפל שמקשה להיתקדם לפתרונות.
    2. לגבי שאלת כמה חשבנו. כפי שכתבתי, היא כמובן חלק כמכלול, אך יותר מכך יש חשיבות רבה לחיבור מדוייק עם המציאות. לעיתים נדמה לנו שאנחנו מקדישים שעות למשהו בעוד שבפועל הוא בסה"כ סוג של עננה שנימצאת אי פה אי שם בתודעה- אך לא באמת נעשתה חשיבה. השאלה כמה חשבנו תוביל אותנו , כן ,ברמה הכמותית לראות האם באמת הקדשנו זמן חשיבה לעינין. החיבור עם המציאות יוצר הרבה בהירות. פעמים רבות אני נתקלת באנשים שנושא מסויים נימצא אצלם ברמת הטרדה זמן רב ואז קיים פער בתחושת הזמן בין מה שהם מקדישים לנושא באמת לבין הימצאותו בתודעה.
    מקוה שעניתי.
    כל הטוב אורית

  2. מנחםבתאריך 01 יונ 2011 בשעה 1:04 pm

    אורית תודה על תשובתך המהירה. בכל זאת דוגמא קונקרטית של שימוש בתהליך של חשיבה על חשיבה יכול להבהיר יותר את המטריה

    מנחם

    [Reply]

  3. מנחםבתאריך 01 יונ 2011 בשעה 3:10 pm

    http://web.macam.ac.il/~tamil/psychology/1metacognition.htm

    אורית שלום בעקבות הטיפ שלך השאלה שלי והתשובה שלך

    ראיתי מאמר על מטהקוגניציה כולל דוגמא מוחשית לינק מצורף

    ואני מבין לה כוונו דבריך במאמר. אולי גם הפעלתי חשיבה על חשיבה?

    מנחם

    [Reply]

  4. מנחםבתאריך 01 יונ 2011 בשעה 6:55 pm

    http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=513

    מטהקוגניציה לתלמידים

    [Reply]

    אורית Reply:

    כל הכבוד ותודה על השיתופים
    שבת שלום, מאורית

    [Reply]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות